אל תיתן את יופייך לדברים / יונה וולך
אַל תִּתֵּן אֶת יָפְיְךָ לַדְּבָרִים
תֵּן אוֹתוֹ לְחַיֶּיךָ
אַל תְּפַזֵּר אוֹתוֹ בָּרְחוֹבוֹת
שֶׁיְּנַצְנְצוּ מִיֹּפִי חַיֶּיךָ
שֶׁנָּתַתָּ לָהֶם
רָאָה אֶת חַיֶּיךָ יָפִים
עֲשֵׂה אוֹתָם
שֶׁיִּהְיוּ יָפִים
אַל תִּתֵּן אוֹתָם
לַדְּבָרִים.
מתוך 'מופע', הקיבוץ המאוחד, 1985
"אל תתן את יופיך לדברים" כותבת יונה וולך, היא מתחילה בדבר החשוב שיש להדגיש בתחילת המשפט, רוצה לומר ראשית, אל תתן. היא ממשיכה ב "יופיך", הווה אומר יש בך יופי, עניין שחשוב שתזכור.
"תן אותו לחייך", היא ממשיכה וכותבת, אני קוראת "לחייך", משמע לעצמך. יתכן ומסתתרת כאן הברכה "לחייך" (מהמילה לחיים, לחיים שלך) מחביאה מאחוריה את הצליל של נשיקת כוסות היין, המרמזות על חגיגה. חגוג את החיים שלך.
"אל תפזר אותו ברחבות" כאילו היה יופייך דבר פשוט שיש לוותר עליו לפזר לכל מי שיחפוץ.
שלא הם אלה שינצנצו "מיופי חייך", "שנתת להם", רוצה לומר היופי הוא שלך, יש לך הזכות לתת והיכולת לבחור.
"ראה את חייך יפים, עשה אותם יפים, שיהיו יפים אל תיתן אותם לדברים". היא חוזרת ומדגישה ורומזת - תן לך.
בעולם ציני כמו שלנו שמקדש את הדאגה לעצמי בראש ובראשונה, שבו התנהגויות שרומסות את האחר נתפסות כחתירה למטרה, כדרך לגיטימית להביעה דיעה, כאסטרטגיה חכמה, מפחיד לומר תדאג לעצמך.
אידיאלית יוכל האדם לתת לעצמו וגם לאחרים אך תמיד יהיו מי שדואגים לעצמם על חשבון אחרים ותמיד יהיו מי שלא נותנים את יופים לעצמם, שיפזרו אותו ברחובות ולא יחגגו את חייהם. להם אני רוצה להקדיש את השיר ולהזכיר.
Comments