בוקר טוב למכאוב ולטוב קריאה בשיר מאת לאה גולדברג

כבר תקופה ארוכה שאנו חיים בכאב, מוצפים ומנותקים לסירוגין, חלקנו מנסים לברוח ממנו, אך כאדם בעל כשרון ריצה אדיר הוא רודף אותנו ומשיג, מאיים להפיל. כיצד בכל זאת ניתן להתמודד עימו? רעיון יפה נוכל לקרוא בשירה של לאה גולדברג "בוקר טוב"

בֹּקֶר טוֹב / לאה גולדברג

ציפור לא נראית מצפצפת

בֹּקֶר טוֹב לַמַּכְאוֹב שֶׁהֵעִיר אֶת לִבִּי מִשְּׁנָתוֹ.

דְּבַשׁ־חַמָּה מִסְתַּנֵּן וְנוֹטֵף בִּתְרִיסִי הַמֻּרְעָד.

קוֹל צִפּוֹר לֹא־נִרְאֵית מְנַתֵּר בַּבְּרוֹשִׁים מוּל הַבַּיִת.

וְאוּלַי הָעוֹלָם מִשְּׁנָתוֹ לֹא חָרַד.

בֹּקֶר טוֹב.

הַאֲזִינָה - עֲדַיִן מִזְמוֹר לָעוֹלָם,

עוֹדֶנּוּ קַיָּם.

עוֹד הַצַּעַד הוֹמֶה - מִדַּפֵּק עַל לִבָּהּ שֶׁל מִרְצֶפֶת,

וְאַסְדַּת חַלְבָנִים מְפַזֶּמֶת שִׁירַת הַשַּׁחֲרִית שֶׁלָּרְחוֹב,

וּכְאָז, כִּבְטֶרֶם הֱיוֹת הָאֵימָה,

צִפּוֹר לֹא־נִרְאֵית בַּבְּרוֹשִׁים מְצַפְצֶפֶת,

בֹּקֶר טוֹב, מַכְאוֹבִי, בֹּקֶר טוֹב.

הדוברת בשיר פותחת במילה בוקר טוב, שהיא גם כותרתו של השיר ואולי הבסיס המוצק עליו השיר עומד, אך אנו מגלות די מהר שהבוקר אינו רק טוב. מיד לאחר ברכת בוקר טוב מספרת הדוברת שהתעוררה מכאב לב; אולם השיר איני עוסק בכאב מלבד הזכרתו.

הדוברת מברכת את הכאב, מכירה ומקבלת אותו כקיים בעולם בעוד מזמור החיים ממשיך כדרכו. היא מתארת את אור השמש הזורחת החודר גם דרך התריס המורעד (אולי כמו ליבה שעבר טלטלה), וממשיכה לתאר גם את הציפור מצפצפת בברוש; בכך היא אומרת, הכאב הוא חלק מהעולם, חלק מהטבע, אך אינו הדבר היחידי.

לבסוף היא מסכמת על אף שישנו הכאב הבוקר הוא טוב. אנו יכולים ללמוד מכך, לעולם לא יהיה טוב אבסולוטי, תמיד יהיה לצידו מעט כאב וגם זה מספיק טוב.