כבר תקופה שאינני קוראת סיפורים קצרים, רומנים כן, בהנאה רבה, שירה בוודאי, במנות קטנות לרוב. נוכחתי בעבר שמשהו בסיפור הקצר השאיר אותי פעמים רבות חסרה, מאוכזבת, חטיף מתוק שנגמר עוד לפני שהספקתי לחוש בטעמו. נראה לי שהסופים קשים לי, בעיקר הסופים, שמגיעים מוקדם מידי, משאירים אותי פזורה לרוח בלי משהו לאחוז בו, משהו לקחת מתוך סערת הסיפור.
לא כך הדבר בספר 'אל תשבי סתם ככה' מאת איריס רילוב, פסיכולוגית קלינית, מתרגמת, משוררת וסופרת. רילוב מציגה סופים מספקים. לא כי נגמר לה מה לומר ולא כי הגיעו הדמויות לפתרון, רילוב מציגה סופים שיש בהם התחלה חדשה שנובעת מתוך תובנה.
רילוב כותבת בשפה רהוטה ובעושר לשוני רב, לא אחת חשתי את מילותיה כסוכריות המוחבאות בצידי הדרך כאשר היא מפרקת את המילים ומשחקת עם השפה ("אפריקה - אף ריקה", "אסור מותר, מותר אסור"), תיאוריה יפים ומדויקים: "האוטובוסים עם הדלתות שנוחרות כשהן נפתחות, מקיאים אנשים ותוקעים עשן שחור" (עמ' 21), "בלילות שכבתי בעיניים פקוחות, מוותר מראש, צף משעה לשעה. לפני הזריחה שקעתי בתערובת עכורה של מרדפים מסויטים, ולקראת בוקר הייתי נזרק משם בבת אחת, בולע אוויר, מגיח אל עוד יום מרוקן" (עמ' 54).
דמויותיה חיות, קמות ומשחקות לפני, כל אחת בשפתה: נערה צעירה, מינית ומפתה המחפשת להבליט את נכסיה בתקווה לשבות את ליבו של אבי חברתה. גבר צעיר שמאס בקשרים בין אישיים וחולם לברוח אבל לא מצליח לברוח מהצרכים הבסיסיים ביותר, סופר נרקיסיסט ומצליח שנכנס למצב קטטוני, וכל חייו מוסברים דרך נקודת מבטם של בני משפחתו. אישה עקורה, בודדה שעברה לגור בעיירה מנומנמת וחיה במתח שבין לשמור על השקט ולפרוץ את החוקים כפי שעולה על ליבה.
דמויותיה נאבקות לשמור על הסדר הטוב בעוד שזרמים תת קרקעיים, חשקים נוטפים מחומרי גוף, מאיימים להתפרץ ולהפוך את הסדר על כנו.
נדמה כי מתחת להכל ישנו מסר: "אל תשבי סתם ככה" (עמ' 209) התמסרי "למגנט פנימי שמפעיל אותך באופנים סמויים" (עמ' 201), יש בכך סכנה, אבל אולי זה שווה את זה.
סיימתי את הקריאה בתחושת סיפוק והשראה
ספרות עברית במיטבה.
מומלץ בחום.
הוצאת פרדס, 2020
Comments