מין השבר אל האפשרות לחיות: שירה כמעשה מאחה על ספר חמישים דקות מאת גיא עינת

טבעה של הטראומה כטבעה של קערה מתנפצת, מה שהיה פעם שלם או בעל אפשרות לשלמות כעת מורכב משברי שברים שנדחפו אחד מהשני והתפזרו על הקרקע. כשיש חלקים שנדחפים מין הנפש, כשלא ניתן לחוותם, נשאר במקומם קול מחריש אוזניים של שתיקה ממיתה. מוות נפשי או העדר קיום, טבעם שהופכים הם לתהום, בור אימתני שגדל וגדל ובולע את הנפש כך שהאדם נופל לתוכה.

חמישים דקות מאת גיא עינת

בתוך הבלתי נסבל, הלא מדובר והלא נראה, בקצה החוויה האמפתית, כותב גיא עינת את ספרו 50 דקות. ג'ודית הרמן כותבת כי המבקשים לחקור את הטראומה הנפשית חייבים להתייצב לנוכח חולשת האדם בטבע והן נוכח הרע הטבוע באדם. חוויה זו כל כך בלתי נסבלת לדבריה שרבים מכחישים. אכן טיפול בנפגעי טראומה מינית הינו טיפול הידוע בקרב ציבור המטפלים כטיפול המצריך אומץ שבעמידה מול חוויות קשות. קשה שבעתיים הטיפול בפוגעים, שלרוב לא רק שחוו טראומה, בעצמם חוללו טראומה עבור אחרים.

"אֶת הַכְּאֵב הָרִאשׁוֹן

טָמַן בְּתוֹךְ כַּד,

אֶת הַבָּאִים

בִּמְעָרַת קְבוּרָה.

וּמִשֶּׁנִּמְלְאָה, פָּלַשׁ

אֶל הַדְּיוּנוֹת,

חָפַר בּוֹרוֹת,

הֵקִים מַצֵּבוֹת,

שׁוּרוֹת אֲרֻכּוֹת

שֶׁל שְׁתִיקוֹת

בִּימֵי זִכָּרוֹן:

365 יָמִים בְּשָׁנָה."

בנקל יכול המטפל לברוח אל מול החוויות הקשות, להתנתק או לעצום את עיניו, ומאידך, לטבוע בביצת המוות המצמית, להישאב לתהום השחורה וחסרת התקווה. אך המטפל בספרו של עינת עומד נוכח האימה הבלתי נסבלת; המוות, התהומות, הקערה המתנפצת, ומנסה לאחות את הנפש לחיים. 

"הַמִּישׁוֹר הַיָּבֵשׁ

מְאַיֵּם עָלֵינוּ.

אֲנִי מִתְפַּתֶּה לִהְיוֹת נְוֵה מִדְבָּר

מַבְטִיחַ לוֹ שֶׁלֹּא אֶתְיָאֵשׁ.

מַבְטִיחַ לְעַצְמִי לִזְכֹּר זֹאת כָּל הַקַּיִץ."

על מנת לעשות זאת מראה עינת שמול הכאב המפורר את הנפש, על המטפל לאפשר לעצמו להתפורר, ממש כפי שניתן לראות מהאיור של גולדמן על הכריכה. אך אמירה זו מורכבת יותר, שכן האיור על הכריכה השחורה המסמל התפוררות ומוות, מחזיק תחתיו את החיות שביצירה. בכך מציע עינת שעל המטפל לתת לעצמו להתפורר על מנת שתהיה החזקה.

חיים נחמן ביאליק כותב כי בכוחה של השירה לתאר מה שלא ניתן לתאר בשפת הדיבור. עינת משתמש בשירה כאמצעי לאיחוי והחייאה. דרך השירה הוא מעכל עבור המטפל, הקורא והמטופל את מה שאינו ניתן לעיכול. תחת החלקים המתים-ריקים, בנפשו של המטופל מפלצות ושדים, מתוך חומרים אלה מחזיר הדובר מה שלפני כן עורר גועל ואיימה והופך כעת לנסבל מעט יותר, על ידי הפיכתו לשירה יפה.

זהו תהליך הנשמה.

ג'ודית הרמן. טראומה והחלמה. תרגום: עתליה זילבר. תל אביב: עם עובד, 1994.

חיים נחמן ביאליק. גילוי וכיסוי בלשון. בתוך: כל כתבי ח״נ ביאליק. תל אביב: דביר.