אנא | נועה שמואלי
 
קָרָאתִי מַאֲמָר 
עַל פְּסִיכוֹאָנָלִיזָה 
כְּתִרְגּוּל רוּחָנִי 
עַל אֶקְסְטָזָה וְעַל סֵבֶל 
עַל הָאַחֵר וְעַל הָאֲנִי.
וְזִהִיתִי מִלָּה אַחַת כֵּנָה
בְּתוֹךְ הַמֻּנָּח הַמִּקְצוֹעִי 
מִלָּה שֶׁמַּחְזִיקָה תְּפִלָּה שְׁלֵמָה:
אָנָּא.
 
 
למטפלת | מאיה ויינברג 
 
אֵינֵךְ מַכִּירָה אוֹתִי. יֵשׁ לָךְ שִׁנַּיִם יָפוֹת. שֵׂעָר נוֹרְמָטִיבִי.
אֲנִי – בְּמִלָּה אַחַת – בְּסֵדֶר. בִּשְׁתֵּי מִלִּים – לֹא בְּסֵדֶר.
הַשֵּׂעָר שֶׁלִּי חֲסַר תַּקָּנָה כְּמוֹ הַנֶּפֶשׁ. אֲנִי כְּבָר יוֹדַעַת
לָשֵׂאת אֶת עַצְמִי, אֵלַיִךְ אוֹ מִמֵּךְ אִם צָרִיךְ.
יֵשׁ לִי יְכֹלֶת פַנְטַסְטִית לְהִתְחַבֵּב. אַתְּ תִּרְאִי.
אֲנִי יוֹדַעַת לְהַצְחִיק, לִמְצֹא אֶת הַנְּקֻדּוֹת הָרְגִישׁוֹת, לְלֹא מִלִּים וּלְלֹא
מוּדָע לְהַכְנִיס שָׁם אֶת עַצְמִי.
זֶה כִּשָּׁרוֹן שֶׁיֵּשׁ לְגוּרִים נְטוּשִׁים. מַנְגָּנוֹן רִאשׁוֹנִי.
אֲנִי אֹכַל מִכַּף יָדֵךְ אֶת כָּל מָה שֶׁתַּגִּישִׁי. גַּם אִם אַחַר כָּךְ אָקִיא.
אֲנִי יוֹדַעַת לְזַהוֹת, אֲפִלּוּ רַק לְפִי הָרֵיחַ, מִי יִהְיֶה טוֹב אֵלַי. 
תָּמִיד אֶרְצֶה אֶת זֶה שֶׁאֵינוֹ. זֶה נִסְיוֹן הַתִּקּוּן הָעִוֵּר שֶׁלִּי.
אֲבָל אֵינִי יוֹדַעַת לְהִתְמַסֵּר. לֹא לָךְ. לֹא לִבְנוֹתַי. לֹא לְעַצְמִי.
אֲנִי מִתְהַלֶּכֶת בַּגּ'וּנְגֵּלִים שֶׁל הָרְחוֹב מִבְּלִי לְהָרִים אֶת הָרֹאשׁ
וּמָה שֶׁיֵּשׁ לִי לְסַפֵּר לֹא שָׁוֶה אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל .
בָּאתִי לְפִתְחֵךְ לִגְוֹעַ וְתִרְאִי שֶׁלֹּא אָמוּת גַּם 
לְלֹא אֹכֵל גַּם לְלֹא מַיִם. בָּאתִי
כְּדֵי שֶׁתִּהְיִי עֵדָה לְסִבְלִי.
 
 
* | אהוד עינת
 
עֶשֶׂר שְׁנוֹת טִפּוּל אִישִׁי
שָׁלוֹשׁ שְׁנוֹת הִתְמַחוּת
עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה יְמֵי אַזְכָּרָה
וְדָבָר לֹא הֵכִין אוֹתִי
לִהְיוֹת מְטַפֵּל בְּלִי אִמָּא
שֶׁמַּקְשִׁיב לַמְּטֻפָּל
עִם.