השירים באנתולוגיה מדברים אל ליבה של ההורות. הם מזכירים לנו את היקר ואת השברירי בחיים, את עוצמת האהבה ואת כוחו של הרוך, את הדאגה המצמיתה לשלום הקרובים, את האשמה המלווה תדיר, את הזהירות הנדרשת בקשר ואת הרצון לא לפגוע, את הקנאה הבלתי נמנעת, את כאב האכזבה והנטישה. השירים מאירים את חוויות היומיום ומצביעים על הסימביוזה המקשרת בין הורה לילדו, ונוגעים גם באובדנים. אנתולוגיה זו היא עדות לכוחה המתמשך של השירה לחשוף את האמיתות הנסתרות של החוויה האנושית, לחרוג מגבולות התרבות והשפה, ולגעת במסתרי החיים העמוקים ביותר.

באנתולוגיה זו של שירה עברית, אנו חוקרים את טבעה הרב־גוני של ההורות דרך עדשתם של משוררות ומשוררים ישראלים בני זמננו. שירים אלה חושפים לא רק את ההנאות וההתמודדויות האישיות הקשורות בחוויית ההורות, אלא גם מציעים צוהר ייחודי לתרבות ולחברה הישראלית. באמצעות השירים אנו עדים למתחים ולקונפליקטים המתעוררים כאשר ערכים מסורתיים ומציאות מודרנית מתנגשים, למורכבות של גידול ילדים בחברה המאופיינת בסערה פוליטית ובפיצול חברתי.

האנתולוגיה מורכבת מ238 עמודים ובהם שירים של 95 משוררות ומשוררים ישראלים, וביניהם: רוני סומק, אלי אליהו, אורין רוזנר, איריס רילוב, אפרת ביגמן, גיורא פישר, גלעד מאירי, הדס גלעד, גיא עינת, קמה שיר, טל ניצן, יעל לוקסמבורג כהנא, יעל סטטמן, לי עברון, עדי וולפסון, עידית ברק ועוד רבים וטובים ובהם קולות מוכרים וקולות חדשים. בנוסף, כוללת האנתולוגיה את המאמר "הורות רעה דיה" מאת ענבר פריד צאיג, פסיכולוגית קלינית, מקימה ומנהלת ״המרחב הנשי״.